מגזין הביצה הכלכלית

אברם אבינו, עובד אלילים מבבל, קיבל את בשורת החיבור בהיותו איש צעיר. הוא הבין שייעוד האדם בחיים הללו, הוא להיות דומה לאלוהים וזאת על ידי הפיכת תכונת הקבלה, האגואיזם, שנמצאת באדם באופן טבעי, לתכונת השפעה, לתכונת נתינה. אברם אסף לפני אלפי שנים, משבעים אומות העולם, אנשים זרים, שהיו שכניו בבבל והאמינו שייעוד האדם בחייו, הוא להיות דומה לאלוהים בדרך של איחוד ואהבה. אברם הוביל אותם למסע משותף של הכחדת האגו, לתוך ארץ שנקראת "ארץ ישראל".

כך הגיעו לארץ ישראל, מנוכרים זה לזה, אך מחברת אותם נקודה משותפת אחת,  ללכת ישר אל. כאשר הגיעו לארץ ישראל, ארץ הרצונות, התגשמה הנבואה לאברהם, שלשמו נוספה האות "ה", שם הבורא, "לזרעך אתן את הארץ הזו". צאצאי אברהם, הם בעצם כוחות, שיקיימו את בשורת האיחוד.בעם שהגיע לארץ, התגלו התנגדויות לדרך, לאורך השנים. דרך האיחוד היא לא קלה. דורות רבים של מנהיגים עמדו לעם ישראל, רובם לא השכילו ללכת בדרך אברהם, להפך, הם העמיקו את הקיטוב והשנאה בעם וכך שלטו בו. 

עם השנים, זנח עם ישראל את דרך האיחוד, הנתינה וההשפעה ויצא לגלות. מה שידעה כל שפחה בתקופת האבות ובתקופת ההתיישבות בארץ, לא ידעו המנהיגים. הם הטיפו לפילוג וביזוי האחר. התוצאה לא איחרה לבוא, ירושלים נפלה ועם ישראל ברובו, התבולל. מתי מעט יצאו לגלות וחלמו על חזרה לירושלים.

בתחילת המאה שעברה, קרא "בעל הסולם", הרב יהודה לייב הלוי אשלג, ליהודים לצאת מאירופה. הצורר היטלר, תמך ברעיון והבטיח ליהודים תמיכה ביציאה מגרמניה לארץ ישראל. המנהיגים היהודיים התנגדו לרב אשלג וביזו אותו, הוא עלה לארץ עם משפחתו והשאר ידוע. שישה מיליונים, מהם מיליון ילדים יהודים, נרצחו בשואה. טעינו בפירוש המושג עם סגולה, טעינו לחשוב שהגנום היהודי משובח מאחרים, טרחנו לטפח גאונים יהודיים, אולם זוהי לא המטרה של עם ישראל. המטרה נמצאת כל כך קרוב אלינו, עם סגולה, העם הנבחר, הוא עם המקיים את בשורת האיחוד.

בשנה האחרונה, ניתנה לנו על מגש של כסף, הזדמנות בלתי חוזרת, לחבר את השורות בעם ישראל  ולמשוך אחרינו את כל אומות העולם. אלו מחכים שנים מעם ישראל, להדרכה והנחיה בשיטת אברהם, שיטת החיבור והאחדות. דרך אהבה והשפעה, שתביא לחיקוי ולהערכה מצד כל אומות העולם. 

כך יתממש חזון אחרית הימים, לפיו נניח את כלי המלחמה ונהפוך אותם לכלי השפעה ולא נדע עוד מלחמה.

מנסה לדמיין איך היה אז מזמן. היום אני מרגישה שלהיות עם הילדים זו פריבילגיה גדולה ופעם זה היה מובן מאליו. כמובן שזה לא כל כך פשוט כי לא היתה מעורבת שם בחירה. נשים היו מחויבות לעשות זאת וכל העולם החיצון היה סגור בפניהם. משפחות העדיפו לא להעניק השכלה לבנות ובעקבות כך נשים רבות לא ידעו קרוא וכתוב. לא היה נהוג שנשים יסתובבו לבדן ברחוב, ינהגו במכוניות, ואפילו לאא היתה לנשים זכות בחירה. ממרחק הזמן זה מרגיש כאילו הן היו חפצים, ללא ערך וללא זהות. אני לגמרי מבינה את המחנק שהרגישו, את הצמא לראות את העולם ולהיות חלק פעיל בחברה עם קול ברור וחזק.

אני כותבות שורות אלו ומרגישה זעם וקצת דמעות. מבינה אתכן אחיות שלי. השינוי היה חייב לקרות כי אין כזה דבר יצור אנושי ללא קול, ללא אישיות וייחודיות. אני גאה בכל צעד שעשיתן ובכל קרב שניהלתן למען הפיכתכן לנשים חופשיות.

החיים הם התפתחות מתמדת ואינסופית כך נראה ומה שמתחיל מכורח המציאות וצורך אמיתי גם הוא עם הזמן משתנה. אני חושבת שהלכנו רחוק מדי. לדעתי, כוחות פוליטיים ואגו אנושי שיחקו עם הכל והפכו את השינוי למשהו שלא הייתה שום כוונה להגיע אליו. ממצב שבו לאישה אין זהות ושליטה על חייה הבאנו למצב שבו לאישה אין שום אופציה וזכות להיות מי שהיא רוצה להיות. מה ההבדל בין להכריח אישה להיות בבית או לבייש אישה שרוצה לטפח את ילדיה ומשפחתה?! למה לעבוד שעות במשרה חסרת משמעות זה יותר חשוב מלטפל בילדים שלי?

המטוטלת זזה כל הזמן מצד לצד וכל פעם היא מגיעה לכיוון הכי קיצוני כדי לקבל כוח להשתנות מחדש. העולם המודרני איבד כיוון. שברנו את המשפחה, שברנו את היחסים בין האנשים והיחסים בין המינים. במסע לתקן עוולות הורדנו מעלינו גם את הערכים ואת כל המסגרות. גם אלה שהן הכי בריאות ומשמעותיות לנו. 

גם היום אנחנו כלואות בתוך כלוב. להיות פמיניסטית אמיתית זה שיהיה לך את הכח לבחור! את רוצה לטפל במשפחה שלך? תבורכי. את רוצה להיות קרייריסטית? תהני. את רוצה לעשות את שניהם? בבקשה. תהיי מי שאת רוצה להיות, מה שהלב והנשמה שלך דורשים כדי להיות בריאים ומאושרים.

קשישים המרותקים למיטתם מרבית שעות היום או באופן קבוע חשופים מאוד לבעיות בריאותיות שונות הנובעות מהעדר התנועה או מהתנוחה המוגבלת. בין הבעיות ניתן לציין מחלות במערכת הנשימה העליונה הנובעות מחוסר היכולת של המערכת לנקות את עצמה במצב מאונך ובתפקוד מלא, פצעי לחץ הנובעים משכיבה ממושכת או ישיבה ממושכת ולחץ המונע את זרימת הדם לאזור הבעייתי, כאבי גב ועוד. אך ישנן בעיות נוספות המוכרות פחות כגון בעיות שינה – העדר התנועה או הניגודיות שבין מצבי שינה למצבי הליכה וישיבה פוגמים באיכות השינה. בדומה לניסיון לישון על מזרן גרוע – אם המטופל אינו מסוגל להזיז את עצמו, הגוף הופך להיות נוקשה יותר ולא נוח, וכתוצאה מכך יש נדודי בשינה. אחד הפתרונות שיכולים לסייע הוא מזרן אוויר או מיטת אוויר. למיטות אוויר יש יתרונות רבים בהשוואה למזרן רגיל. חלק מהתכונות שהופכות אותן לעדיפות הן הגמישות, הנוחות, ההתאמה והניידות שלהן. ניתן לנפח מיטת אוויר בקלות, להכניס אותה לתיק נשיאה ולקחת אותה איתך לאן שאתה הולך, מה שהופך אותה לגמישה יותר לשימוש מהמזרן הרגיל. לאנשים שאלרגיים לקרדית האבק, מיטות אוויר מספקות פלטפורמה מתאימה יותר מכיוון שהסיכוי שלה לתפוס קרדית אבק נמוך יותר משמעותי. גם הסיוכי לחוות פצעי לחץ על מיטת אוויר מתנפחת הוא נמוך יותר.  למיטות אוויר טובות יש הגדרות מתכווננות, ניתן להתאים את הגדרות הגובה והמוצקות לרמה הרצויה באמצעות משאבה מובנית שעוזרת להתאים את מוצקות המיטה. משאבה זו מכילה חיישנים המפעילים אותה בעת ירידת לחץ. מיטה מוגבהת משמעה נוחות רבה יותר וטיפול קל יותר במטופל ששוכב בה. אך מיטה מתנפחת לעיתים עלולה להיות לא בטוח או לא מספקת ולכן במקרים רבים נעדיף מיטה סיעודית מקצועית שהיא יקרה הרבה יותר אך כבר מאפשרת טיפול ונוחות של בית חולים. בדומה לרכישת כסא רחצה מתקדם ונח על פני כסא רגיל שהוא הרבה פחות בטיחותי או נח.

בעיה נוספת של קשישים שאינם נעים הוא אובדן התיאבון – חוסר תנועה גורם לאובדן תיאבון שעלול להוביל לתזונה לקויה. יש לספק למטופלים מרותקים מגוון פעילויות כמו מוסיקה, סרטים, קריאה, חידות, אינטראקציה חברתית ושיחה ובמידה וצריך אז גם להאכיל את המטופל.

השאלה למה אני חי? בשביל מה? מה נשאר מהחיים? מה הטעם בחיים? למי אני מהנה? שאלות אלו העסיקו את האדם לאורך השנים. הרמב"ם, מתאר בחיבורו החשוב "משנה תורה" את חיפושו הנואש של אברהם למצוא תשובות: "כיוון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו… והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמה האיך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו כי אי-אפשר שיסבב את עצמו ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באוּר כַּשְׂדִּים בין עובדי כוכבים הטיפשים ואביו ואימו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עימהם". בימינו חיפוש המשמעות מאוד קשה, החיים "המודרנים" הלחוצים לא מאפשרים כמעט לשאול שאלות. אנחנו עסוקים מדי בהישרדות, בלהחזיק את הראש מעל המים על מנת שלא לטבוע. נראה כי החיפוש אחר משמעות היתה נחלת מיעוט. החיפוש אחר משמעות מתגלה באדם בצורות שנות, לרוב זה בצורת חוסר הסכמה והרגשה פנימית שמשהו כאן לא"מסודר"נכון. פער גדול וכאב שהוא לא מצליח לאזן את עצמו 

בתקופתנו החיפוש אחר האמת, מתגלה כחיפוש אכזרי ומסוכן כי הוא מעמיד אותך חשוף כאדם פתוח, שואל, חוקר. בנקודה הזו ישנם הרבה שיכולים לנצל את המצב לתועלתם ולכן חשוב להיות עם רגליים על הקרקע וראש פתוח ולבדוק האם אני מקבל תשובות לשאלות שלי? האם אותו אדם שמולי, שטוען כי יודע את התשובות, חי עלפי אותם עקרונות? האם יש בי עדיין ספק? ואם כן צריך להמשיך לחפש.

חשוב לשים מטרה ברורה ,כמה שניתן, על מנת שהחיפוש לא יהיה פילוסופי, אלה שיבנה את האדם.

חיפוש אחר משמעות החיים בעיני, מחייבת בסופו של תהליך לבנות אדם טוב לעצמו ולזולת, שיוכל לתרום מהידע שלו, לבנות את הסביבה שלו, הקהילה, העם.החיפוש אחר משמעות החיים מאפשר לאדם, להתחדש כל רגע, להיות קשוב לעצמו, להיות נצחי, כי כל רגע הוא מגלה, את עצמו מחדש.

בוודאי שמעתם כי הועדה לתכנון ובנייה אישרה הקמת שכונה חדשה באילת במקום מפעל האצות בכניסה לעיר. מדובר בשכונה יחסית גדולה של כ400 יחידות דיור שתגרום להרחבה משמעותית של העיר מה שמעלה שאלות בתקופה הנוכחית לאור האבטלה הגבוהה והקושי התעסוקתי כיום בעיר. אך נראה שאף אחד לא באמת רואה במצב הנוכחי של הקורונה מצב קבוע או מתמשך לטווח ארוך אלא תופעה זמנית. גם ראינו את עוצמת המשיכה של העיר דווקא לאחר הסגר הראשון עם עלייה עצומה של נופש של ישראלים בעיר למרות הקושי הכלכלי. העיר נמצאת כבר מספר שנים בתנופת בנייה מעניינת וניתן למצוא לא מעט פרויקטים מעניינים המציעים דירות חדשות למכירה בעיר.

פרויקט נווה דקלים של חברת נווה ים סוף neveyamsuf.co.il מכיל 3 בניינים בני 10 קומות עם 134 דירות במגוון גדלים, מעוצבות אדריכלית ועם נוף לים. נווה דקלים הינו חלק מפרויקט התחדשות עירונית במסגרתו תתחדש השכונה כולה, העתידה להתפרס על שטח עצום של כ – 30 דונם.

חברה אחרת שבונה דירות חדשות באילת היא חברת יוסי אברהמי. בין הפרויקטים של החברה ניתן למצוא את פרויקט סי סייד, בניין עם 6 קומות המציע דירות סטודיו, דירות   2.5 ,2 ו-3 חדרים,  דירות גן ופנטהאוזים מפוארים. הדירות בבניין כוללות מפרט טכני עשיר שנבחר בקפידה מהיצרנים הטובים והמובילים בארץ. ברחבת המתחם תוכלו ליהנות מבריכה אובאלית יפהפייה, מסעדות,  בתי-קפה, חנויות, לובי בעיצוב יוקרתי, ארבע מעליות מהירות ומפוארות בעלות מערכת בקרה מתקדמת וחניון פרטי. פרויקט גולף גולד, בניין בן 8 קומות עם 34 דירות בעלות תכנון אדריכלי מבריק ויוצא דופן. הפרויקט מציע מגוון דירות: 3, 4 ו-5 חדרים, דירות גן בעלות גינה מרווחת במיוחד וכן מיני פנטהאוזים ופנטהאוז וכן פרויקט “התמרים 13”, בניין בן 8 קומות, שבהן 64 יחידות דיור במגוון גדלים. הפרויקט מאופיין באיכויות בנייה מוקפדות ובחשיבה אדריכלית ייחודית.

חברה נוספת היא חברת אאורה ישראל אשר בנתה את פרויקט טורקיז ביי, מתחם צמודי קרקע ודירות גן וגג מפוארות עם בריכה פרטית ובמרחק 2 דקות הליכה מהים בשכונת גנים ב' עם נוף מהמם לים.

דיכאון – באיזה נסיבות הוא מתרחש, ומה הסיבות לו? האם הוא מחויב המציאות? הרבה מחקרים נעשו על הנושא. מתברר שקל למצוא את הסיבה לדיכאון אם מתבוננים בשורש של המילה, באותיות שמרכיבות את המונח דיכאון; דיכאון – מלשון דיכוי. כשאנו מדכאים את הצרכים שלנו, את הרגשות שלנו ואת הרצונות שלנו, אין לנו אז אפשרות להיות עצמנו, להרגיש מי אנחנו, לבטא את עצמנו. במצב כזה כאשר כל שביב של חיות מתרוקן מאיתנו, הדיכאון תופס את החלל שנוצר. איך האדם מגיע למצב כזה? כשמסתכלים על הקשרים בין בני אדם, הן בין הורים לילדים, בין בני זוג, בין מועסקים לממונים עליהם או בכל אינטראקציה אנושית אחרת, אפשר לשים לב לכך שלא תמיד הקשרים האלה מאוזנים. בקשר תקין, יש לכל אחד מהצדדים מרחב של 50% בנתינה ו-50% בקבלה, בתקשורת ההדדית; כשהיחסים מאוזנים ובריאים, כל אחד מהצדדים מרגיש שהוא נותן ומקבל בצורה המאפשרת לו להרגיש רצוי ומוערך, ושכבודו נשמר על ידי הצד השני.
במציאות, האיזון הזה אינו נשמר, פעמים רבות. כאשר אחד מהצדדים מאפשר לצד שמנגד לתפוס יותר מ 50% ממרחב התקשורת, הוא מוותר בכך על זכויות הביטוי שלו באותה יחס האמור להיות הדדי; הצד השני לוקח את האחוזים העודפים שקיבל – מעל ה50% הבסיסיים שלו, ומשתמש בהם לצרכיו האגואיסטיים מבלי להתחשב בצד השני. ככל שהפרת האיזון קיצונית יותר, הצד שוויתר ירגיש שלא נותר לו מקום לביטוי רצונותיו וצרכיו. אם יישאר באותו קשר לא מאוזן, קרוב לוודאי שיחוש דיכאון. ניתן לראות זאת ביחסי זוגיות לא מאוזנים, בהורות בה אחד מהצדדים עושה מהצד השני כלי שרת לצרכיו או להשקטת תסכוליו ובאינטרקציות נוספות.
כאמור, הפרת האיזון מקורה בכך שהצד המנוצל מאפשר את הפרת האיזון, על חשבונו. מצב זה קורה כתוצאה מתחושת איום הגורמת לוויתור על הזכויות הבסיסיות – כתוצאה מצורך השרדותי, או בעקבות הרגלים ותבניות רגשיות והתנהגותיות שהאדם נולד אליהן. עד היום, מקובל היה להקל על הסובלים מדיכאון – בעזרת טיפול רגשי כזה או אחר בו נעשה מאמץ לשחרר את האדם מהצורך ההישרדותי שגרם לו לוותר על זכויותיו הבסיסיות, או על ידי טיפול בסימפטום – בעזרת תרופות.
בתקופה נוכחית, כשהצורך בהתחשבות הדדית נעשה משמעותי במיוחד – במטרה להישמר מפני וירוס הקורונה למשל, נראה שגם איזון היחסים יוכל להתבטא בצורה דומה. אם הצד שנטה לוותר על זכויותיו כתוצאה מצורך הישרדותי – יקבל תמיכה וחיזוק רגשי מהחברה הסובבת אותו, הוא ירגיש מסוגלות טובה ואיתנה להתמודד עם האיומים שנקרים לפניו ולא יצטרך לוותר על זכויותיו האנושיות הבסיסיות.

אני לא יודעת מה קרה לי. הכל היה חושך ורציתי לגמור את החיים שלי, אבל לא תמיד. בדרך כלל רציתי לקום ולעשות משהו נעים וטוב, אבל מיד החלק הרע שבי רוצה שאני אחזור למיטה ואבהה לכיוון התקרה ואחשוב על צורות שונות לקחת את חיי בידי. הכי פרקטי זה היה כדורים. לאסוף כמה שיותר כדורים ולבלוע. זה נראה לי הכי פשוט ולא כואב. אני רק ארדם ויותר לא אתעורר. זה נראה מאוד פשוט וטבעי. היה  לי חשק גדול לעשות את זה. אבל אז החלק הטוב שבי העיר אותי לעולם שאני לא מכירה, אולי העתיד יהיה טוב, אכיר חברים טובים, ואולי אפילו יהיה לי חבר בעתיד. ראיתי אותו בדמיון שלי מחייך אלי, ואוהב אותי. אז החלק הרע שבי מתקומם וצועק שאין דבר כזה. בחיים לא יהיו לי חברים. אף פעם לא יהיה לי חבר. זה סתם בזבוז זמן. הכי הגיוני זה להרוג את עצמי. לאף אחד לא יהיה אכפת. ההורים שלי כבר מתו, האחים שלי שונאים אותי. אני גם שונאת את עצמי, ונמאס לי כבר לחיות עם השנאה העצמית הזאת.

החלק הטוב שלי מנסה לנער אותי ולומר לי החלק הרע שבי מרעיל לי את הנשמה. החלק הטוב שבי אומר שאני יפה וטובה חמודה ויש הרבה אנשים בעולם שיהיו מאושרים להיות חברים שלי, ומספר גדול שירצו להיות חבר שלי. הוא צועק החלק הטוב שבי ומנסה לנער אותי ולהוכיח לי שיש על מה לבקש כל טוב, שיש מי ששומע תפילות. אבל החלק הרע שבי צוחק ואומר לי במתיקות ובשקט שאין כבר מה לעשות. הכל נגמר. הכל הוחלט. עלי למות ואין מה לחשוב יותר מדי.

החלק הטוב שבי מתחיל לבכות ולגמגם, ולהתחנן מבקש שאגש לטלפון להתקשר לאורית, חברתי היקרה שלא מזמן יצאה מדיכאון קשה, ועכשיו מנהלת קו חירום לאנשים שחושבים להתאבד. אני מנסה לקום מהמיטה ומצליחה. נגד כל הסיכויים וכל הפיתויים אני מתקשרת לאורית ושומעת את קולה המתוק, ״שלום, כאן אורית, אפשר לעזור?״ האבן שבליבי נמסה והתחלתי לבכות. היא בכתה אתי.

המגבלות התנועתיות והכאב בקרב קשישים העושים שימוש בכסאות גלגלים דורשים התערבויות שונות כדי למנוע החמרה במצב ופגיעה משמעותית באיכות החיים. הפגיעה באדם ובאינטראקציה שלו עם הסביבה או החברה דורשת פיצויים שונים כגון שימוש מוגבר בפלג הגוף העליון או יצירת מפגשים חברתיים מוגברים כדי לפצות על פגיעה בתדמית העצמית או מצבי דיכאון או בדידות מוגברים. בין המיומנויות שיכולות לסייע בהתמודדות עם הצב ניתן למנות את היכולת להתנייד אל ומחוץ לכסא הגלגלים, היכולת להתנייד עם הכסא במרחבי החיים השונים וליצור קשרים חברתיים מוצלחים מרות המוגבלות. במקרים קיצוניים תידרש בנוסף לכסא גם מיטה סיעודית מה שיביא להרחבה בתופעות הלוואי והקשיים.

ברמה הפיזית מידת הפגיעה באיכות החיים תלויה בחומרת המגבלה וביכולות הקוגניטיבות של המטופל כמו גם בכושר הגופני שלו ובמצבו של פלג הגוף העליון שלו. ברמה התנועתית חשוב מאוד לבחון את מידת הפגיעה בניידות ברחב הביתי והקהילתי של המטופל, לשמר פעילות ספורטיבית יומיומית ושימור התפקוד היומיומי של לפני הפגיעה. ברמה החברתית יש לבדוק עד כמה נפגעה ההשתתפות החברתית והתדמית העצמית, היכולת לעבוד והיחס של המטופל לגופו וכאן ייתכן בהחלט לשקול ליווי פסיכולוגי. לעיתים גם לטיפול בגורמים סביבתיים פשוטים כגון עיצוב אחר של כסא גלגלים, בחירה בכסא גלגלים חשמלי, התקנת מתקני סיוע שונים בבית ובעבודה, פתרונות תחבורה מסוימים יכולים לשדרג משמעותית את חווית המטופל ואת איכות החיים שלו. כמובן שישנם גם גורמים ייחודיים לכל מצב כגון הגיל, הכישורים, החוסן הנפשי, המגדר, משקל הגוף והנטייה להשמנה, ביטחון עצמי וכולי המשפיעים מאוד על היכולת להתמודד עם האתגרים. חשוב להבין את השינוי הפיזי והפסיכולוגי שעובר אדם שהיה עצמאי לחלוטין בתנועה ועובר למצב של ניוד באמצעות כסא גלגלים על כל הבעיות השונות הנלוות אליו, במציאות חלשה כביכול ושברירית. לא לחינם קיים קשר חזק כל כך בין שינוי שכזה לפגיעה בשביעות רצון מהחיים. במחקר מסוים עלה כי 61% מהקשישים שנאלצו להשתמש בכסא גלגלים מצאו את הכסא מוגבל ואינו עומד בצרכיהם ולכן קיימת חשיבות רבה לבחירת כסא הגלגלים עצמו. בין הבעיות השכיחות עם כסאות גלגלים בקרב בני 60 פלוס ניתן למנות את התנוחה המוגבלת והלא נוחה ואת איכות העור של הכסא. לעומת זאת בקרב קבוצת הביקורת אשר להם סופקו כסאות מותאמים אישית שביעות הרצון ממצבם היתה גבוהה יותר מאשר בקבוצה המקורית

אישה היא הכח המניע של העולם, הרכות שלה ממיסה כל מי שסביבה ואז הוא ככלי ביד היוצר,
האנרגיה שלה מציפה ומאירה כל אזור חשוך, זה עבד כך מאז נברא העולם …בעצם עד שהחלה
המהפכה הפמיניסטית.. אין ספק שהמצב שקדם לאותה המהפכה היה מצב גרוע ושם את הנשים
במקום יותר ויותר מבודד וכך לאנרגיה שלהן לא היתה השפעה ואנחנו יודעים אילו זמנים חשוכים היו
אז.
המהפכה הביאה לשינוי מבורך והנשים החלו בהדרגתיות לבוא לידי ביטוי ולתת את אותותיהן על
הסביבה. רק שאז החל קלקול, זה לא קרה בבת אחת והוא נמשך על פני שנים רבות אבל במקביל
להתקדמות ולחדירה של הנשים לכל תחומי החיים, באה תפיסה שצורת הניהול הגברית, הכוחנית
והאלימה, היא הדרך שבה צריך להתנהל ולאורך השנים רואים שנשים שהתקדמו, היו הנשים שבחרו
בכוחניות כמנוף להתקדמות, גברים לא ידעו איך להתמודד עם הכח הזה ולפעמים גם נכנעו כלפיו וזה
תרם לתפיסה של הנשים שכך צריך להיות ולאט לאט התמוססה אותה האנרגיה שאיזנה את העולם
והעולם התחיל לשקוע לתוך התנהגות כוחנית ודורסנית כלפי כל מי שקצת יותר חלש. נוצרו פערי
מעמדות ועמים שלמים איבדו את כוחם ואת היכולת שלהם להשתקם ולבנות את עצמם ונותרו חסרי
אונים ותלויים בחסדים של עמים אחרים.
התא המשפחתי גם סבל, בעבר, האישה בתור אימא הייתה מאזנת את האבא ומביאה לילדיה אהבה
ללא תנאי ודרך זה יחס של קרבה ורצון להקשיב ולהתחנך ע"י האם אבל עם היציאה של האמהות
מהבית כדי שיביאו עוד משכורת הביתה (זה כבר סיפור בפני עצמו) הילדים נותרו תלויים בחסדיהן
של מטפלות וגננות מגיל מספר חודשים כשעדיין הם נזקקים לנוכחות של האם בחייהם ואת
ההשלכות של דורות שלמים שגדלו באופן כזה אנחנו מרגישים גם היום. זה לא מאוחר נשים יקרות,
תחזרו לנהל את העולם, גלו מחדש את האור הטמון בכן שמלא רק טוב, הילדים צריכים מחנכת
אישית שיודעת לאהוב ולחבק ולסלוח ולחזק ולעטוף …וכן, גם אנחנו הגברים רוצים את זה.

אנו רואים בחודש החולף מגמות סותרות: תעשיות שחוזרות לעבודה במלוא הכוח וחלקן שאפילו לא הרגישו הפוגה למעט הצורך לעבוד מהבית ואילו תעשיות שטרם חזרו ועדיין אין להן צפי מתי יחזרו או שחזרו וגילו שהיה עדיף לא לחזור. גם ברמת התחזיות אנו רואים תחזיות מעודדות המגיעות מארצות הברית ושעדיין לא התממשו אצלנו למרות שכן קיימת תחזית אופטימית לפחות לגבי שוק ההון הישראלי וההזדמנויות שבו ולעומת זאת תחזיות קודרות יותר גם של הOECD: הארגון צופה כי המשק הישראלי, אפילו ללא גל שני של הקורונה, יתכווץ במעל לשישה אחוזים ולא יחזור לרמה של לפני המשבר עד סוף שנה הבאה. אם יהיה גל שני אז צפויה אף החמרה גדולה יותר בירידה. את הקרדיט שניתן לישראל על עוצמת הסגר ומהירות הפעלתו לקח הארגון בחזרה כשציין את היותו קצר מאוד יחסית ליתר מדינות הארגון ולכן פחות אפקטיבי. עדיין ניתן קרדיט לממשלה בכל הקשור לניסיונות התמיכה במשקי הבית ובנזילות של החברות המסחריות אך השאלה עד כמה עזרה זו תתממש במלואה. כפי שראינו בעבר קיים פער בין המדיניות ליכולת המימוש שלה. מלבד התמיכה גם נדרשים צעדים לחיזוק ההכשרה המקצועית ותמיכה בעסקים קטנים שטרם ראינו.

יש מי שיתלה אופטימיות בכמות הצעות העבודה שמופיעות באתרי המשרות השונים החל מהייטק, דרושים מזון מהיר ועד לקמעונאות ומסחר. בנוסף ניתן לראות את פתיחת הגבולות לקליטת מאות עובדים ירדנים באילת לעבודות שישראלים, למרות אחוז האבטלה הגדול מאוד באילת, אינם לוקחים משום חוסר הכדאיות הכלכלית או מסיבות אחרות. עוד מקור לאופטימיות הוא היציבות איתנה של הבנקים בישראל והסבירות הגבוהה שלא משנה מה יקרה (אפילו לאחר תשלום קנסות ענק על עבירות על החוק בארצות הברית) הם יישארו רווחיים מאוד. עוד מקור לאופטימיות הוא הסקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שמציג מגמת התאוששות בתעסוקה וכן פגיעה נמוכה יותר בפריון מהצפוי בשל הסרת המגבלות המוקדמות במאי.  ויש מי שימצא מגמה פסימית בסקר עם ארבעים אחוזים מהעסקים בקירוב שנדרשו תמיכה ממשלתית כמו קושי עצום של העסקים להקפיד ולשמור על הנחיות הבריאות של הקורונה. חוסר צפי לחזרת עבודה בנתב"ג ועוד. עוד מקור לפסימיות הוא מגמת הפיטורים שמתבצעים באיחור ולאחר הקורונה אך כתוצאה ממנה כמו הפיטורים בחברות החדשות והתקשורת השונות שנאלצו להתייעל עקב הירידה בהיקפי הפרסום.