אנו רואים בחודש החולף מגמות סותרות: תעשיות שחוזרות לעבודה במלוא הכוח וחלקן שאפילו לא הרגישו הפוגה למעט הצורך לעבוד מהבית ואילו תעשיות שטרם חזרו ועדיין אין להן צפי מתי יחזרו או שחזרו וגילו שהיה עדיף לא לחזור. גם ברמת התחזיות אנו רואים תחזיות מעודדות המגיעות מארצות הברית ושעדיין לא התממשו אצלנו למרות שכן קיימת תחזית אופטימית לפחות לגבי שוק ההון הישראלי וההזדמנויות שבו ולעומת זאת תחזיות קודרות יותר גם של הOECD: הארגון צופה כי המשק הישראלי, אפילו ללא גל שני של הקורונה, יתכווץ במעל לשישה אחוזים ולא יחזור לרמה של לפני המשבר עד סוף שנה הבאה. אם יהיה גל שני אז צפויה אף החמרה גדולה יותר בירידה. את הקרדיט שניתן לישראל על עוצמת הסגר ומהירות הפעלתו לקח הארגון בחזרה כשציין את היותו קצר מאוד יחסית ליתר מדינות הארגון ולכן פחות אפקטיבי. עדיין ניתן קרדיט לממשלה בכל הקשור לניסיונות התמיכה במשקי הבית ובנזילות של החברות המסחריות אך השאלה עד כמה עזרה זו תתממש במלואה. כפי שראינו בעבר קיים פער בין המדיניות ליכולת המימוש שלה. מלבד התמיכה גם נדרשים צעדים לחיזוק ההכשרה המקצועית ותמיכה בעסקים קטנים שטרם ראינו.
יש מי שיתלה אופטימיות בכמות הצעות העבודה שמופיעות באתרי המשרות השונים החל מהייטק, דרושים מזון מהיר ועד לקמעונאות ומסחר. בנוסף ניתן לראות את פתיחת הגבולות לקליטת מאות עובדים ירדנים באילת לעבודות שישראלים, למרות אחוז האבטלה הגדול מאוד באילת, אינם לוקחים משום חוסר הכדאיות הכלכלית או מסיבות אחרות. עוד מקור לאופטימיות הוא היציבות איתנה של הבנקים בישראל והסבירות הגבוהה שלא משנה מה יקרה (אפילו לאחר תשלום קנסות ענק על עבירות על החוק בארצות הברית) הם יישארו רווחיים מאוד. עוד מקור לאופטימיות הוא הסקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שמציג מגמת התאוששות בתעסוקה וכן פגיעה נמוכה יותר בפריון מהצפוי בשל הסרת המגבלות המוקדמות במאי. ויש מי שימצא מגמה פסימית בסקר עם ארבעים אחוזים מהעסקים בקירוב שנדרשו תמיכה ממשלתית כמו קושי עצום של העסקים להקפיד ולשמור על הנחיות הבריאות של הקורונה. חוסר צפי לחזרת עבודה בנתב"ג ועוד. עוד מקור לפסימיות הוא מגמת הפיטורים שמתבצעים באיחור ולאחר הקורונה אך כתוצאה ממנה כמו הפיטורים בחברות החדשות והתקשורת השונות שנאלצו להתייעל עקב הירידה בהיקפי הפרסום.