הנאהבים – רנה מגריט – אמן סוריאליסטי, יליד בלגיה – פעל בראשית המאה ה 20. מגריט הירבה לתהות על פישרם של פרדוקסים, וחיפש משמעות לחייו. ברוב ייאושו, הוא התמסר לציור דקדקני של מצבים "בלתי אפשריים" – כדי להבין מהו הטעם בחיים. לבסוף אושפז בבי'ח לחולי נפש – שם נפטר בשיבה טובה. ב"נאהבים" – הוא מעורר את תשומת הלב לניכור שבין בני הזוג, ולחוסר יכולתם לתקשר בעזרת החושים שלהם – ראייה, שמיעה, טעם, ריח – ונותר להם רק חוש המישוש… בגלל הכיסוי שיש על החושים – מגריט מקווה למצוא חוש נוסף, חדש – שיאפשר לו קשר בדרך חדשה ושונה… נראה, שמגריט מדבר כאן גם על פנימיות וחיצוניות… הזוג נמצא בתוך חדר (פנימיות) ואחד הקירות מתואר כשמיים… (חיצוניות)… שמיים – מסמלים גם מושגים שמחוצה לנו, מעל דרגת האדם…
יום הולדת לבלה – שאגאל חגיגת יום הולדת – אותה חוגג מארק שאגאל לבלה אהובתו, הוא מתאר לא רק את מה שנראה על פני השטח, אלא גם את רחשי הלב פנימה. אומרים, ש"האהבה מצמיחה לנו כנפיים" כשאנחנו מאוהבים אנחנו מרחפים … הריחוף מייצג את סערת הרגשות, הפורצת את גבולות הגרוויטאציה והעולם הריאלי.
נשיקה – ברנקוזי – ראשית המאה העשרים. יליד רומניה. בהשפעת הסביבה בה גדל – (בתי עץ כפריים המקושטים בגילופי עץ) – יצר סגנון פיסול ייחודי . כל נושא שבחר – הפך לסידרה של פסלים הנעשים יותר ויותר מופשטים – מתוך רצונו לגלות את מהות הנושא. במקרה זה – מהות הקשר בין גבר לאישה. המסקנה שלו, שקשר נכון ויפה, אפשרי רק כשהזוג הופך להיות כאחד! (ע'י ויתורים הדדיים)… ב"נשיקה", מתוארים הגבר והאישה בפרופיל, כאשר מתוך דבקותם זה בזה – נוצרת מעין ישות שלישית… הנראית מלפנים… (אנפס). – ציטוט: "אדם יכול לאהוב רק את עצמו…" עבודותיו המוקדמות הוצגו במוזיאון ישראל, שם הציג דיוקנות עצמיים בתחפושות של חיילות יפות, או אחיות רחמניות. למעשה, ניר הוד לא חוסך את הביקורת שלו על התרבות הישראלית, כמו כאן – כאשר הוא מדבר על אהבה עצמית, ואגו מפותח, ע'י תיאור דמותו שלו (שתי הדמויות – הן דיוקן עצמי) למעשה, הוא "מאוהב בעצמו" – דמותו שלו מנשקת את דמותו, את עצמו… כך הוא מכריז: אני אוהב יותר מכל – את עצמי!!! וכוונתו, שכמוהו – כך כולנו …
