דיכאון – באיזה נסיבות הוא מתרחש, ומה הסיבות לו? האם הוא מחויב המציאות? הרבה מחקרים נעשו על הנושא. מתברר שקל למצוא את הסיבה לדיכאון אם מתבוננים בשורש של המילה, באותיות שמרכיבות את המונח דיכאון; דיכאון – מלשון דיכוי. כשאנו מדכאים את הצרכים שלנו, את הרגשות שלנו ואת הרצונות שלנו, אין לנו אז אפשרות להיות עצמנו, להרגיש מי אנחנו, לבטא את עצמנו. במצב כזה כאשר כל שביב של חיות מתרוקן מאיתנו, הדיכאון תופס את החלל שנוצר. איך האדם מגיע למצב כזה? כשמסתכלים על הקשרים בין בני אדם, הן בין הורים לילדים, בין בני זוג, בין מועסקים לממונים עליהם או בכל אינטראקציה אנושית אחרת, אפשר לשים לב לכך שלא תמיד הקשרים האלה מאוזנים. בקשר תקין, יש לכל אחד מהצדדים מרחב של 50% בנתינה ו-50% בקבלה, בתקשורת ההדדית; כשהיחסים מאוזנים ובריאים, כל אחד מהצדדים מרגיש שהוא נותן ומקבל בצורה המאפשרת לו להרגיש רצוי ומוערך, ושכבודו נשמר על ידי הצד השני.
במציאות, האיזון הזה אינו נשמר, פעמים רבות. כאשר אחד מהצדדים מאפשר לצד שמנגד לתפוס יותר מ 50% ממרחב התקשורת, הוא מוותר בכך על זכויות הביטוי שלו באותה יחס האמור להיות הדדי; הצד השני לוקח את האחוזים העודפים שקיבל – מעל ה50% הבסיסיים שלו, ומשתמש בהם לצרכיו האגואיסטיים מבלי להתחשב בצד השני. ככל שהפרת האיזון קיצונית יותר, הצד שוויתר ירגיש שלא נותר לו מקום לביטוי רצונותיו וצרכיו. אם יישאר באותו קשר לא מאוזן, קרוב לוודאי שיחוש דיכאון. ניתן לראות זאת ביחסי זוגיות לא מאוזנים, בהורות בה אחד מהצדדים עושה מהצד השני כלי שרת לצרכיו או להשקטת תסכוליו ובאינטרקציות נוספות.
כאמור, הפרת האיזון מקורה בכך שהצד המנוצל מאפשר את הפרת האיזון, על חשבונו. מצב זה קורה כתוצאה מתחושת איום הגורמת לוויתור על הזכויות הבסיסיות – כתוצאה מצורך השרדותי, או בעקבות הרגלים ותבניות רגשיות והתנהגותיות שהאדם נולד אליהן. עד היום, מקובל היה להקל על הסובלים מדיכאון – בעזרת טיפול רגשי כזה או אחר בו נעשה מאמץ לשחרר את האדם מהצורך ההישרדותי שגרם לו לוותר על זכויותיו הבסיסיות, או על ידי טיפול בסימפטום – בעזרת תרופות.
בתקופה נוכחית, כשהצורך בהתחשבות הדדית נעשה משמעותי במיוחד – במטרה להישמר מפני וירוס הקורונה למשל, נראה שגם איזון היחסים יוכל להתבטא בצורה דומה. אם הצד שנטה לוותר על זכויותיו כתוצאה מצורך הישרדותי – יקבל תמיכה וחיזוק רגשי מהחברה הסובבת אותו, הוא ירגיש מסוגלות טובה ואיתנה להתמודד עם האיומים שנקרים לפניו ולא יצטרך לוותר על זכויותיו האנושיות הבסיסיות.