אישה היא הכח המניע של העולם, הרכות שלה ממיסה כל מי שסביבה ואז הוא ככלי ביד היוצר,
האנרגיה שלה מציפה ומאירה כל אזור חשוך, זה עבד כך מאז נברא העולם …בעצם עד שהחלה
המהפכה הפמיניסטית.. אין ספק שהמצב שקדם לאותה המהפכה היה מצב גרוע ושם את הנשים
במקום יותר ויותר מבודד וכך לאנרגיה שלהן לא היתה השפעה ואנחנו יודעים אילו זמנים חשוכים היו
אז.
המהפכה הביאה לשינוי מבורך והנשים החלו בהדרגתיות לבוא לידי ביטוי ולתת את אותותיהן על
הסביבה. רק שאז החל קלקול, זה לא קרה בבת אחת והוא נמשך על פני שנים רבות אבל במקביל
להתקדמות ולחדירה של הנשים לכל תחומי החיים, באה תפיסה שצורת הניהול הגברית, הכוחנית
והאלימה, היא הדרך שבה צריך להתנהל ולאורך השנים רואים שנשים שהתקדמו, היו הנשים שבחרו
בכוחניות כמנוף להתקדמות, גברים לא ידעו איך להתמודד עם הכח הזה ולפעמים גם נכנעו כלפיו וזה
תרם לתפיסה של הנשים שכך צריך להיות ולאט לאט התמוססה אותה האנרגיה שאיזנה את העולם
והעולם התחיל לשקוע לתוך התנהגות כוחנית ודורסנית כלפי כל מי שקצת יותר חלש. נוצרו פערי
מעמדות ועמים שלמים איבדו את כוחם ואת היכולת שלהם להשתקם ולבנות את עצמם ונותרו חסרי
אונים ותלויים בחסדים של עמים אחרים.
התא המשפחתי גם סבל, בעבר, האישה בתור אימא הייתה מאזנת את האבא ומביאה לילדיה אהבה
ללא תנאי ודרך זה יחס של קרבה ורצון להקשיב ולהתחנך ע"י האם אבל עם היציאה של האמהות
מהבית כדי שיביאו עוד משכורת הביתה (זה כבר סיפור בפני עצמו) הילדים נותרו תלויים בחסדיהן
של מטפלות וגננות מגיל מספר חודשים כשעדיין הם נזקקים לנוכחות של האם בחייהם ואת
ההשלכות של דורות שלמים שגדלו באופן כזה אנחנו מרגישים גם היום. זה לא מאוחר נשים יקרות,
תחזרו לנהל את העולם, גלו מחדש את האור הטמון בכן שמלא רק טוב, הילדים צריכים מחנכת
אישית שיודעת לאהוב ולחבק ולסלוח ולחזק ולעטוף …וכן, גם אנחנו הגברים רוצים את זה.